שדה בייסבול

1. לוח הבית והבסיסים

לוח הבית: לוח גומי לבן בעל חמישה צלעות (17 אינץ' חזית, 8.5 אינץ' צדדים, 11 אינץ' קצוות אחוריים).

בסיסים: הבסיס הראשון, השני והשלישי הם כריות מרובעות באורך 18 אינץ'.

כלל הוגן/לא הוגן: כל כדור שיגע בבסיס נחשב אוטומטית כהוגן.

2. תכנון השדה הפנימי והאלמונט

ריבוע של 90 רגל: המרחק בין הבסיסים (המרחק האמתי לריצה הוא בערך 88 רגל).

תל השחקן:

60 רגל 6 אינץ' מהלוח הבית.

גובה מרבית של 10 אינץ' (נמכת מ-15 אינץ' ב-1969 כדי להועיל לחובבי הכותים).

תיבה של נגיעה: בגודל 4 רגל על 6 רגל, מסומנת בחזק, עם גרסאות ימין ושמאל.

3. שדה חיצוני והגבולים

עמודי פול: מסמנים את האזור ההוגן וטירוף הבית; חייבים להיות לפחות 325 רגל לאורך הקווים.

מסלול אזהרה: רצועה של אדמה או גרבל לפני קיר השדה החיצוני (עוזר לשחקני השדה להעריך מרחק).

קיר השדה החיצוני: משתנה לפי המגרש (לדוגמה, המפלג הירוק של פנוויי, הלבנה המכסהiegel של וויגלי).

4. אזורים לשחקנים

באלפין: מקום בו שוערים מחממים את עצמם (מיקום משתנה לפי המגרש).

מעגלי און-דק: מקום שבו הכות הבא מוכן.

תיבות מאמנים: מקומות מוסמנים למאמנים על בסיס ראשון ושלישי.

5. התפתחות היסטורית

מרחק הקידום: השתנה מ-45 רגל (שנות ה-1870) ל-60 רגל 6 אינץ' (1893).

לוח הבית: התפתח מעיגול ברזל (1857) לריבוע באורך 12 אינץ' (1868) לגומת המודרנית (1900).

גובה הגבעה: ירד מ-15 אינץ' ל-10 אינץ' ב-1969 לאחר שנת ההשואל.

6. תכונות ייחודיות

זווית חמה: כינוי לבסיס השלישי בגלל נגיעה חזקה ימנית.

בסיס כפול ראשון: בשימוש בליגות נוער (שק בטיחות כתום בשטח לא חוקי).

קו עשב: עזר بصרי הפרד בין אדמה של השדה הפנימי לעשב של השדה החיצוני.

7. תחזוקה ופרסים

ניהול הדשא: קריטי לבטיחות השחקנים ולביצוע המשחק.

פרס שדות השנה: מוענק על ידי STMA (אסוציאציית מנהלי עשב ספורט).

מדוע זה חשוב

סטרטגיה: המימדים משפיעים על משחק (לדוגמה, מרפסות קצרות מעדיפות למחבט חזק).

מסורת: שדות קלאסיים (כמו פנוויי, ריגלי) יש להם תכונות איקוניות.

אבולוציה: שינויים בתקנות (גובה העפרה, נתיבי הבסיס) מאיצנים בין התקפה להגנה.

שדות בייסבול מסתכלטים גיאומטריה מדויקת עם חן היסטורי, מה שגורם לכל סטדיון להיות ייחודי תוך התאמה לסטנדרטים מחמירים.